Kidouchine
Daf 28a
משנה: הַמְקַדֵּשׁ אִשָּׁה וּבִתָּהּ אוֹ אִשָּׁה וַאֲחוֹתָהּ כְּאַחַת אֵינָן מְקוּדָּשׁוֹת. וּמַעֲשֶׂה בְחָמֵשׁ נָשִׁים וּבָהֶן שְׁתֵּי אֲחָיוֹת וְלִיקֵּט אֶחָד כַּלְכָּלָה שֶׁל תְּאֵינִים מִשֶּׁלָּהֶן הָֽיְתָה וְשֶׁל שְׁבִיעִית הָֽיְתָה וְאָמַר הֲרֵי כּוּלְּכֶם מְקוּדָּשׁוֹת לִי בְּכַלְכָּלָה זוֹ וְקִיבְּלָתָהּ אַחַת מֵהֶן עַל יְדֵי כוּלָּם וְאָֽמְרוּ חֲכָמִים אֵין הָאֲחָיוֹת מְקוּדָּשׁוֹת.
Traduction
Celui qui consacre à la fois une femme et sa fille, ou une femme et sa sœur (169)Ces deux sortes d'unions à la fois sont interdites: (Lv XVIII? 17, 18. Cf. (Yebamot 3, 4)., n’a pas contracté d’engagement: un jour, en présence de cinq femmes dont deux étaient sœurs, un homme cueillit un panier de figues, qui leur eût appartenu si l’on n’avait été en la septième année du repos agraire (où les fruits sont comme abandonnés). L’homme leur dit: ''je vous déclare toutes consacrées envers moi par ce panier'', et l’une d’elles prit le panier en signe d’acception pour toutes. Les sages décidèrent que les deux sœurs ne seraient pas tenues pour consacrées.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אינה מקודשת. דאמר קרא ואשה אל אחותה לא תקח לצרור בשעה שנעשו צרות זו לזו אין לך לקוחין אפילו באחת מהן וה''ה לכל עריות שיש בהן כרת שאין קידושין תופסין בהן:
משלהן היתה. בבבלי דייק הכי שמעינן מהאי מתני' המקדש בגזל ואפילו בגזל דידה אינה מקודשת ולא אמרינן מדקבילתיה אחילתי' מדקתני שלהן היתה ושל שביעית הית' טעמא דשל שביעית הית' והפקר הוא וכלאחר יאוש דמי הלכך שאר הנשים מקודשות אבל בשאר שני שבוע לא ואם כן ש''מ אפילו בגזל דידה אינה מקודשת ושמעינן נמי שהמקדש בפירות שביעית מקודשת ולא אמרינן דלא הוי ממינו לזכות בהן אלא כיון שזכה בהן ממונו הוא לכל דבר א''נ דלא תימא לאכלה אמר רחמנא ולא לדבר אחר ושמעינן נמי שאשה נעשית שליח לחבירתה אפילו במקום שנעשית לה צרה ואף על גב דבכל עדות שהאשה כשרה לה אין הצרה כשרה לה שליחותא מיהת כיון דעבדה עבדה שהרי בקידושין הללו הן נעשות צרות זו לזו על ידי זו שקבלתה וקתני האחיות אינן מקודשות הא נכריות מקודשות. ומתני' מיתרצא התם אליבא דהלכתא הכי המקדש אשה ובתה או אשה ואחותה שתיהן כאחת אינן מקודשות הא אחת מאשה ובתה אחת מאשה ואחותה וכגון שאמר לשתיהן אחת מכם מקודשת לי ולא פירש לאיזו מהן מקדש וקבלה אחת מהן הקידושין על ידי חברתה או שתיהן קבלו הקידושין כאחת אע''פ שקידושין שאין מסורין לביאה הן דכל אחת מהן איכא לספוקי באחות אשתו מקודשות ושתיהן צריכות גט אבל אם אמר בפירו' הראוי' לביאה מכם מקודשת לי אינן מקודשות דאין שום אחת מהן ראוי' לביאה ומעשה נמי בחמש נשים ובהן שתי אחיות ולקט אחד כלכלה של תאנים ואמר הראוי' מכם לביאה תתקדש לי ואמרו חכמים אין האחיות מקודשות אבל נכריות שהן ראויות לביאה מתקדשו' ואם אמר כלכם מתקדשות לי לא היתה שום אחת מהן מקודשת דכיון דאמר כלכם כללן כאחת וכי היכי דאין אחיות מקודשות כך אין הנכריות מקודשות:
הלכה: הַמְקַדֵּשׁ שְׁתֵּי נָשִׁים בְּשָׁוֶה פְרוּטָה כול'. תַּנֵּי. וְכוּלָּן שֶׁבָּעֲלוּ קָנוּ. רִבִּי שִׁמְעוֹן וְרִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי שִׁמְעוֹן. וְכוּלָּן שֶׁבָּעֲלוּ קָנוּ. שֶׁלֹּא הָֽיְתָה בְעִילָתוֹ אֶלָּא לְשׁוּם קִידּוּשִׁין הָרִאשׁוֹנִים. אִם קָנוּ. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. קָנוּ לַחוֹמָרִין. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל תְּנַיי שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה מִתְּחִילָּתוֹ מְקוּדֶּשֶׁת לַחוֹמָרִין. רִבִּי מָנָא בְעָא קוֹמֵי דְרִבִּי יוּדָן. מָאן תַּנָּא. כָּל תְּנַאי שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה מִתְּחִילָּתוֹ תְּנָייוֹ בָטֵל. דְּלֹא כְרִבִּי שִׁמְעוֹן. רִבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מְקוּדֶּשֶׁת לַחוֹמָרִין. הֵיךְ עֲבִידָא. הֲרֵי אֶנִי מְקַדְּשָךְ בִּבְעִילָה עַל מְנָת שֶׁיֵּרְדוּ גְשָׁמִים. יָֽרְדוּ גְשָׁמִים מְקוּדֶּשֶׁת. וְאִם לָאו אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּקִידּוּשֵׁי מִלְוָה לַחוֹמָרִין וּבְקַרְקָעוֹת לֹא קָנָה וּבִמְטַלְטְלִין אֵין מוֹסְרִין אוֹתוֹ לְמִי שֶׁפָּרַע. בִּיקֵּשׁ לְהַעֲמִיד לוֹ מִקְחוֹ נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. וַהֲרֵי לָךְ אֶצְלִי בָהֶן יַיִן. וְיַיִן אֵין לוֹ. הָא אִם יֵשׁ לוֹ יַיִן הֲרֵי זֶה חַייָב. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. אִם יֵשׁ לוֹ יַיִן חַייָב לִיתֵּן לוֹ. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק שֶׁלֹּא אָמַר לְתַמָּן. הֲווֹן יָֽדְעִין דְּהוֹרֵי רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. קִידּוּשֵׁי מִלְוָה לַחוֹמָרִין. וּבְאִישׁ לְרִבִּי זְעִירָא. 28a כָמָּה. בְּגִין דַּהֲווֹן מַחְמִרִין וְקָלִיל עֲלֵיהוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. בְּקוּלָּא הֲווֹן נְהִיגִין וְאַחְמַר עֲלֵיהוֹן. שֶׁאִם בָּא אַחֵר וְקידְּשָׁהּ תָּֽפְסוּ בָהּ קִידּוּשִׁין. אָמַר רִבִּי יוּדָן בֵּירִבִּי חָנָן. עֶרְוָה שֶׁאֵינָהּ עֶרְוָה. תּוֹפֵס אֶת שֶׁאֵינָהּ עֶרְוָה.
Traduction
On a enseigné (164)Tossefta à ce, ch. 4.: Chaque fois qu’il y a eu cohabitation, c’est une présomption d’acquisition de la femme en vue du mariage. R. Simon b. R. Juda dit au nom de R. Juda: malgré la cohabitation ultérieure, ce n’est pas une preuve d’acquisition; car la cohabitation a eu lieu par suite d’un premier mariage antérieur. Est-ce que l’acquisition est considérée comme telle en toutes ses suites? Elle a lieu, répond R. Hiya au nom de R. Yohanan, dans le sens le plus sévère (en ce sens que, pour être libre, la femme devra être divorcée de celui qui a cohabité avec elle, sans compter la nécessité d’un autre divorce en cas de nouvelle union, de crainte de confusion avec la première union). R. Hiya dit au nom de R. Yohanan: chaque fois que la condition faite implique un acte dès le principe, la consécration comportera tous les caractères de la gravité (malgré l’inanité de la condition). R. Mena observa devant R. Judan: l’auteur de la proposition, qu’une condition impliquant un acte au préalable est annulée de suite (165)(Baba Metsia 7, 14)., doit être opposé à l’avis de R. Simon (car, d’après ce dernier, l’union est seulement réservée en ce sens qu’elle comporte tous les caractères de la sévérité). R. Judan dit en effet au nom de R. Yohanan: en un tel cas, la consécration comporte les divers aspects les plus graves. Voici comment (166)B., ibid., 94.: Si l’homme dit à la femme (167)Cf. J., (Eruvin 3, 5) et ci-après, 3, 3. vouloir la consacrer par la cohabitation, à condition qu’il pleuve (de sorte que l’acte précède la condition éventuelle), au cas où la pluie tombe, la consécration est définitive; au cas contraire, elle ne l’est plus. R. Hiya dit encore au nom de R. Yohanan, en fait de consécration d’union, celle qui a lieu en vertu d’un prêt d’argent comporte les divers aspects les plus sévères; le prêt employé à acheter des terrains ne suffit pas à transmettre à l’acquisition; enfin, si avec un prêt il s’agit d’acheter des objets mobiliers, le vendeur qui aura renoncé à ce marché ne sera pas tenu de fournir à l’acquéreur pour le montant prêté (faute d’avoir remis l’argent au moment de l’achat). Si (malgré la renonciation pour le vendeur) l’acquéreur demande le maintien du marché, quelle sera la règle? On peut déduire la réponse de ce qu’il est dit (168)(Baba Metsia 5, 1).: ''L’acheteur de froment (dont le prix, convenu au préalable à raison de 25 dinars, a subi une hausse et coûte 30 dinars) demande au vendeur de les lui livrer, en lui disant qu’il se propose de les vendre, afin d’acheter par contre du vin; sur quoi, le vendeur lui dit: je prends à ma charge le froment au prix du cours, et j’ai par contre chez moi du vin pour toi, tandis qu’en réalité il n’a pas de vin: C’est un trafic usuraire (spéculant sur ce qu’il ne possède pas). Si donc le vendeur avait du vin, il serait obligé d’en fournir à l’acquéreur (cela prouve que le vendeur ne peut pas y renoncer). R. Samuel b. R. Isaac envoya à Babylone et fit dire: Sachez bien l’enseignement émis par R. Hiya au nom de R. Yohanan, à savoir qu’en fait de consécration d’union, celle qui a lieu en vertu d’un prêt d’argent comporte les divers aspects les plus sévères. Cet envoi déplut à R. Zeira. Pourquoi? Est-ce parce qu’en vertu de cette opinion il fallait se conduire avec sévérité (ne pas tenir les unions pour valables), et que lui était moins sévère? -Non, dit R. Yossé b. Aboun; jusque là, les Babyloniens s’agissaient à l’aise (en considérant comme définitive l’union conclue en vertu d’un prêt), puis ils se sont conduits avec sévérité, admettant qu’en cas de relation d’une femme unie par un prêt avec un autre homme, cette seconde union a aussi son effet marital (et, comme il y a doute, cette femme devra successivement être répudiée par les deux maris: c’est là ce qui a déplu à R. Zeira). R. Juda b. R. Hanan énonce la règle suivante Lorsqu’il y a doute sur la question de savoir si une union est permise par la Loi, ou non, il faut supposer que l’union est illégale (et, comme pour le cas précité, la première union serait nulle, la seconde serait effective: vu le doute, le divorce sera exigible des deux parts).
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני וכולן שבעלו קנו. דאדם יודע שאין קדושין תופסין בפחות משוה פרוטה וגמר ובעל לשם קדושין דחזקה שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות:
ה''ג בתוספתא רבי שמעון בן יהודה אימר משום רבי שמעון אע''פ שבעל לא קנה שלא היתה בעילתו אלא לשם קדושין הראשוני':
אם קנו. מה קנו לענין מאי קנו אם לכל וכאשתו גמורה היא:
קנו לחומרין. שצריכה הימנו גט ואם בא אחר וקידשה צריכה נמי הימנו גט דלחומרא חיישינן שמא על דעת קידושין הראשונים בעל. א''נ אם קנו לדברי ר''ש קאי ואם קנו לענין זה הוא דקנו לחומרין וכן מוכח מדלקמן:
כל תניי שהוא מעשה מתחלתו. שיש בו מעשה מתחלתו ובקדושין בתנאי כזה מקודשת לחומרין דאע''ג שאין התנאי כלום לחומרא חיישינן:
מאן תנא כל תנאי שהוא מעשה מתחלתו תנייו בטל. כדתנן בסוף פ' הפועלים דלא כר''ש הוא דלדידיה לא בטל לגמרי בקידושין אלא דלחומרא מיהת חיישינן וכמו דחושב לחומרא בדינא דמתניתין וכן אמר רבי יודן בשם רבי יוחנן:
היך עבידא. מאי יש מעשה בתחלתו אמר לה הריני מקדשיך בבעילה על מנת שירדו גשמים שהקדים המעשה לתנאי:
בקידושי מלוה. אם קדשה במלוה לענין קידושין אזלינן לחומרא ובקרקעות אם אמר קנה בכסף מלוה שיש לך עלי לא קנה ובמטלטלין אין מוסרין להלוקח למי שפרע אם חזר בו שא''צ לקבל עליו דלאו נתינת מעות בשעת מקח הוי:
ביקש. הלוקח להעמיד לו מקחו והמוכר חוזר בו מאי:
נישמעינה מן הדא. מתני' בריש איזהו נשך שאם היה חייב לו חטים ואומר תן לי החטים שאני רוצה למכרם וליקח בהן יין ואמר לו הרי חטיך נתונים עלי כשער של עכשיו והרי לך אצלי יין ויין אין לו דקאמר התם דאסור משום רבית מכיון שאין לו יין עכשיו ודייק דלענין קנייה נמי כן הוא אם יש לו נקנה לו וחייב ליתן לו ותני ר' חייא נמי כן אלמא אין המוכר יכול לחזור בו:
שלח אמר לתמן. שלח לבבל ואמר להן הוו ידעין דהורי ר' יוחנן בקידושי מלוה לחומרא והורע בעיני רבי זעירא מה ששלח רבי שמואל:
למה. מפני מה הורע לו אם בגין דהוון נהגין מחמרין עליהון ואמרי דלא הוו קידושין כלל והוא עכשיו מיקל עליהן:
אמר ר' יוסי בר' בון. לא היא אלא בקולא הוון נהיגין שהיו אומרים המקדש במלוה מקודשת לגמרי ועכשיו החמיר עליהן בזה ששלח למיחש לחומרא ואם בא אחר וקדשה תפסו בה קידושין וצריכה גט משניהם מספק וזהו שלא הוטב בעיני ר' זעירא:
ערוה שאינה ערוה כל ספק שבא לפניך אם היא ערוה או אינה ערוה תפוס את שאינה ערוה וכלומר לחומרא דחיישינן שמא אינה אשת איש ותפסו בה קידושי אחר להצריכה גט:
הלכה: הַמְקַדֵּשׁ אִשָּׁה וּבִתָּהּ כול'. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. אַתְּ שְׁמַע מִינָהּ חָמֵשׁ. אַתְּ שְׁמַע מִינָהּ שֶׁחָמֵשׁ נָשִׁים מִתְקַדְּשׁוֹת כְּאַחַת. שֶׁהָאִשָּׁה מְקַבֶּלֶת קִידּוּשֶׁיהָ וְקִידּוּשֵׁי חֲבֵירָתָהּ. וּמְקַדְּשִׁין בִּגְזֵילָה. וּמְקַדְּשִׁין בְּפֵירוֹת עֲבֵירָה. וְאֵין קִידּוּשִׁין תּוֹפְסִין בָּעֲרָיוֹת.
Traduction
R. Hiya b. Aba dit: cinq règles résultent des termes de la Mishna. 1. Cinq femmes peuvent être consacrées en mariage à la fois (puisqu’il est dit que la consécration d’un homme envers deux sœurs est nulle, non s’il s’agissait d’autres femmes). 2. Une femme peut accepter le montant de sa consécration et de celle de ses compagnes (même conjointes, selon le cas de la Mishna). 3. La consécration peut se faire avec un objet volé qui est à la femme (non s’il est à autrui). 4. Elle peut aussi avoir lieu à l’aide de fruits interdits (comme ceux de la septième année, selon les termes de la Mishna). 5. L’engagement est nul s’il s’agit d’union à un degré prohibé.
Pnei Moshe non traduit
גמ' את שמע מינה. ממתני' חמש:
שחמש נשים מתקדשות כאחת. דקתני אין האחיות מקודשות הא לאו הכי כולן מקודשות ולא תימא צריך לקדש לכל אחת בפני עצמה:
שהאשה מקבלת כו'. אפילו במקום שנעשית לה צרה:
ומקדשין בגזילה. בגזל שלה והאי תלמודא דייק הכי טעמא דשלהן היתה הא של אחרים אינה מקודשת ובגזל דידה מקודשת ואפילו לפני יאוש דמכיון דקבילתיה אחילתי' והא דקתני ושל שביעית הית' לומר שמקדשין בפירות עבירות ואפי' לכתחילה:
ואין קידושין תופסין בעריות. שאפילו אחת מהאחיו' אינה מקודשת:
Kidouchine
Daf 28b
משנה: הַמְקַדֵּשׁ בְּחֶלְקוֹ מִקָּדְשֵׁי קָדָשִׁים וּמִקֳּדָשִׁים קַלִּים אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. מִמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד לֹא קִידֵּשׁ דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מֵזִיד קִידֵּשׁ שׁוֹגֵג לֹא קִידֵּשׁ. וּבַהֶקְדֵּשׁ בְּמֵזִיד קִידֵּשׁ שׁוֹגֵג לֹא קִידֵּשׁ דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שׁוֹגֵג קִידֵּשׁ מֵזִיד לֹא קִידֵּשׁ.
Traduction
Si l’on engage comme épouse une femme avec la part de ce qui vous revient (173)J., (Demaï 1, 3), fin., soit sur des saintetés de premier ordre, soit sur celles de second ordre, cette déclaration est nulle; si l’on a employé à cet effet de la seconde dîme, soit involontairement, soit de plein gré, la consécration sera nulle, selon R. Meir. Mais R. Juda dit (174)J., Maasser Sheni, 1, 1.: si c’est involontaire la consécration est nulle; mais si c’est volontaire, l’engagement est effectif. Si une femme a été volontairement consacrée par des saintetés, la consécration est effective; elle ne l’est pas en cas involontaire, selon l’avis de R. Meir. Mais R. Juda dit: l’engagement inconscient sera effectif, non celui qui est accompli de plein gré.
Pnei Moshe non traduit
מתני' המקדש בחלקו. שחלק עם אחיו הכהנים:
אינה מקודשת. דכהנים משלחן גבוה קא זכו ואמר קרא וזה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש מה אש אין אתה משתמש בו אלא לאכילה כך מתנות הללו לא תשתמש בהן אלא לאכילה:
במעשר שני. כתיב כל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ לה' הוא בהוייתו יהא:
רבי יהודה אומר מזיד קידש. במעשר שני הואיל ויוצא לחולין על ידי פדיון ועל ידי קדושין הללו הוציאו לחולין ור' מאיר סבר אין דרך חלול בכך:
ובהקדש. של בדק הבית מזיד קידש שכיון שידע שהוא הקדש והוציאו לחולין בכוונה נתחללה קדושתו ומקודשת ובשוגג דלא ידע שהוא הקדש ולא ניחא ליה דליתחול הקדש על ידיה לא נתחללה קדושתו ואינה מקודשת והלכה כרבי מאיר במעשר וכר' יהודה בהקדש:
הלכה: הַמְקַדֵּשׁ בְּחֶלְקוֹ כול'. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר. דִּבְרֵי הַכֹּל. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. בְּמַחֲלוֹקֶת. תַּמָּן תַּנִּינָן. הַבְּכוֹר מוֹכְרִין אוֹתוֹ תָּמִים חַי וּבַעַל מוּם וְשָׁחוּט. וּמְקַדְּשִׁין בּוֹ אֶת הָאִשָּׁה.
Traduction
Selon R. Eléazar, l’avis de la Mishna est admis à l’unanimité, par R. Meir et R. Juda; selon l’avis de R. Yohanan, ils diffèrent d’avis à ce sujet (175)V. J., (Demaï 1, 3).. – (176)Suivent deux passages déjà traduits, l'un en Maasser Sheni, 1, 2, l'autre en (Pea 1, 3)..
Pnei Moshe non traduit
גמ' ר' לעזר אמר דברי הכל. רישא דמתני' המקדש בחלקו ד''ה היא דאף ר' יהודה מודה בה:
רבי יוחנן אמר במחלוקת. היא שנוי' וכר' מאיר אבל לר' יהודה מקודשת וכדלקמן:
תמן תנינן. בריש מעשר שני תנינן מעשר בהמה אין מוכרין אותו תמים חי ולא בעל מום חי ושחוט ואין מקדשין בו את האשה דהוי כמכר:
הבכור מוכרין אותו תמים חי. כדקאמר טעמא בריש פ''ה דבכורות במעשר נאמר לא יגאל וילפינן גאולה גאולה מחרמים דכתיב ביה לא ימכר אבל בבכור נאמר לא תפדה אבל נמכר הוא:
ובעל מום חי ושחוט ומקדשין בו את האשה. דממונו של כהן הוא:
רִבִּי יְהוּדָה בֶּן פָּזִי בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. חַי לֹא שָׁחוּט. וְאָמַר רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי. רִבִּי מֵאִיר יְלִיף כָּל הַקֳּדָשִׁים מִן מַעֲשֵׂר בְּהֵמָה. מַה מַעֲשֵׂר בְּהֵמָה אֵין מְקַדְּשִׁין בָּהֶן אֶת הָאִשָּׁה אַף כָּל הַקֳּדָשִׁים אֵין מְקַדְּשִׁין בָּהֶן אֶת הָאִשָּׁה. רִבִּי יוּדָה יְלִיף כָּל הַקֳּדָשִׁים מִן הַבְּכוֹר. מַה הַבְּכוֹר מְקַדְּשִׁין בּוֹ אֶת הָאִשָּׁה. אַף כָּל הַקֳּדָשִׁים מְקַדְּשִׁין בָּהֶן אֶת הָאִשָּׁה. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי. תַּמָּן הוּא אָמַר. בֵּין חַי בֵּין שָׁחוּט. וְהָכָא הוּא אָמַר. חַי לֹא שָׁחוּט. תַּמָּן בְּשֵׁם גַּרְמֵיהּ בְּרַם הָכָא בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אֲפִילוּ תֵימַר. כָּאן וְכָאן בְּשֵׁם גַּרְמֵיהּ. בִּמְקַדֵּשׁ בְּחַיִים וּבְרָאוּי לִיפּוֹל לוֹ לְאַחַר שְׁחִיטָה. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָךְ כַּחֲזֵה הַתְּנוּפָה. וּמַאי טַעֲמָא דְּרִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי. וְהָיָה לְךָ אֲפִילוּ לְאַחַר שְׁחִיטָה. מַה מְקַייֵם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וְהָיָה לְךָ. רִיבָה לוֹ הֲוָייָה אֲחֶרֶת. שֶׁיְהֵא נֶאֱכָל לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
חי לא שחוט. אתמים חי קאי הא דאמרי' בכור מוכרין אותו תמים חי ומקדשין בו האשה דוקא חי קאמר אבל לאחר שחיטה מכיון דמשלחן גבוה קא זכו אסור למכרו ולקדש בו האשה:
ואמר רבי יהודה בן פזי. לפרש פלוגתייהו דר' מאיר ור' יהודה וכר' יוחנן דרישא דמתני' במחלוקת היא ור' מאיר יליף כל הקדשים ממעשר בהמה דאין מקדשין בהן ור' יהודה יליף להו מן בכור דמקדשין בהן:
מחלפה שיטתיה דר' יהודה בן פזי. קשיא דידיה אדידיה דתמן הוא אומר כלומר הא דמפרש לטעם פלוגתייהו דר' יהודה יליף לה מבכור וא''כ שמעת מינה דבכור מקדשין בו בין חי בין שחוט דהא במתני' קתני המקדש בחלקו והיינו לאחר שחיטה לאחר שחלקו וקילפת לה מבכור אלמא בכור אפילו לאחר שחיטה מקדשין בו:
והכא הוא אומר. דמפרש למתני' דמעשר שני דדוקא תמים חי קאמר ולא שחוט:
תמן בשם גרמיה. משמי' דנפשי' קאמר והא דלעיל משמי' דרביה:
אפי' תימר. ודחי לה הש''ס דאפילו תימא הא והא משמיה דנפשיה ולא קשיא דמתני' דהכא נמי במקדש בחיים איירי והא דקאמר בחלקו בחלק שראוי ליפול לו לאחר שחיטה ושפיר יליף לה מבכור:
ובשרם יהיה לך כחזה התנופה. בבכור שחוט כתיב מה חזה ושוק אין מקדשין בו דמשלחן גבוה זכו אף בכור לאחר שחיטה אין מקדשין בו:
מה טעמא דר' יהודה בן פזי. לשינויא קמא דקסבר אפי' לאחר שחיטה מקדשין בו דכתיב והיה לך ריבה הכתוב אפילו לאחר שחיטה:
ריבה לו הויה אחרת. דלא מקשינן לחזה ושוק של תודה שאינה נאכלת אלא ליום ולילה א' אלא כשלמים שיהא נאכל לשני ימים ולילה אחד ודריש מן והיה הוסיף לו הכתוב הויה אחת:
אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. בָּאֲחָיוֹת לֹא קִידֵּשׁ וּבַחַטָּאוֹת כִּיפֵּר. הֵיךְ עֲבִידָא. שָׁחַט שְׁתֵּי חַטָּאוֹת לְשֵׁם חֵטְא אֶחָד הַמִּזְבֵּחַ בּוֹרֵר אֶת הָרָאוּי לוֹ. שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת בָּאֲכִילָה. שָׁחַט שְׁנֵי אֲשָׁמוֹת לְשֵׁם אָשָׁם אֶחָד הַמִּזְבֵּחַ בּוֹרֵר אֶת הָרָאוּי לוֹ. שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין בָּאֲכִילָה. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שָׁחַט אֶת הָרִאשׁוֹן שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ וְאֶת הַשֵּׁינִי לִשְׁמוֹ כִּיפֵּר. שֶׁאֵינוֹ הָרִאשׁוֹן שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ כָּשֵׁר אֶלָּא מִכֹּחַ שְׁמוֹ הַבָּא אַחֲרָיו. אֲבָל שָׁחַט הָרִאשׁוֹן לִשְׁמוֹ וְהַשֵּׁינִי שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ. אִם כִּיפֵּר הָרִאשׁוֹן 28b עַל מַה הַשֵּׁינִי בָא וּמְכַפֵּר. עַל טוּמְאָה שֶׁאִירְעָה בֵּין זֶה לָזֶה. וּבִפְסָחִים לֹא כִיפֵּר. שֶׁאֵין הַפֶּסַח בָּא אֶלָּא לָאֲכִילַת בָּשָׂר. וּדְלֹא כְרִבִּי נָתָן. דְּרִבִּי נָתָן אָמַר. יוֹצְאִין בִּזְרִיקָה בְלֹא אֲכִילָה.
Traduction
R. Eléazar dit: celui qui a consacré simultanément deux sœurs comme épouses n’a rien conclu, tandis que sur deux sacrifices d’expiation offerts simultanément, l’un d’eux produit l’effet voulu. Voici comment ce dernier fait peut se présenter: Si deux victimes d’expiation ont été égorgées pour un seul péché, l’autel se choisit, pour ainsi dire, la victime qui lui convient et la chair de toutes deux sera d’une consommation interdite (170)''Voir Méila, 1, 1; Sifra sur (Lv ch. 20.''. De même, si deux sacrifices de péché (un peu différents des précédents) ont été offerts à la fois, l’autel choisit celui qui lui convient; mais la consommation des deux victimes reste interdite. R. Zeira dit au nom de R. Yohanan: Si la première des deux victimes a été égorgée sans que le sacrificateur ait songé à la destiner spécialement au service d’expiation (de sorte qu’elle ne sert pas à ce but), mais la seconde victime a été régulièrement égorgée dans ce but, le pardon sera obtenu par la seconde; comme la première victime a été égorgée en dehors de son but, elle perd rétroactivement son caractère expiatoire et reste apte à être mangée comme toute bête offerte, en raison de ce que le but sacré a été atteint par la seconde victime. Mais lorsqu’au contraire on a égorgé la première victime dans son but spécial consacré, puis la seconde sans la même destination, à quoi cela ressemble-t-il? En effet, si la première victime des jours de fête (171)V. J., (Shevuot 1, 5) ( 33b). a déjà servi de pardon, quel objet vient effectuer la seconde victime? Elle est offerte en raison de l’impureté qui a pu survenir entre l’offre de la première et de la seconde victime (et il en sera de même pour deux offrandes d’expiation). Pour l’agneau pascal au contraire, l’offre faite sans la destination spéciale ne servira pas, car ce sacrifice a lieu spécialement en vue de la consommation de la chair. C’est en opposition avec l’avis de R. Nathan, qui dit (172)J., (Pessahim 7, 5).: Il peut arriver que le devoir du sacrifice pascal soit suffisamment rempli par l’aspersion du sang, en dehors de la consommation (hypothèse réalisable si la chair est devenue impure, et la graisse est restée pure).
Pnei Moshe non traduit
באחיות לא קידש. אם קידש שתי אחיות כאחת אין אחת מהן מקודשת:
ובחטאות. כה''ג כיפר כדמפ' ואזיל:
שחט שתי חטאות לשם חטאת אחד. כגון שהפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ואח''כ נמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות דמועלין בשתיהן כדקי''ל בפ''ק דמעילה דשתיהן חטאת הן ואם שחט שתיהן כאחת כיפר שהמזבח בורר לו הראוי לו אבל שתיהן אסורות באכילה דכל אחת נעשית מותר חטאת לחברתה וכן בשני אשמות אסורין באכילה משום מותר אשם:
שחט את הראשון. מאלו שתי חטאות שלא לשמו דפסול בחטאת ואת השני לשמו כיפר בשני דלא נעשה השני מותר חטאת הואיל והראשון שלא לשמו הוא:
שאינו הראשון כו'. כלומר מכיון שכיפר בשני יצא הראשון מתורת חטאת למפרע וכשר שלא לשמו כשאר זבחים:
אבל שחט הראשון לשמו. ואח''כ שחט השני שלא לשמו למאי מדמינן לה וקאמר דדמיא להא דאמרינן בפ''ק דשבועות גבי שני כבשי עצרת ושני שעירי ר''ה אם כיפר הראשון על מה השני בא ומכפר על טומאת מקדש וקדשיו שאירעו בין זה לזה וה''נ כן:
ובפסחים. בכה''ג דלעיל לא כיפר מאחר שהן אסורין באכילה ואין הפסח בא מתחלתו אלא לאכילה ודלא כר' נתן דאמר אין אכילת הפסח מעכב דס''ל לפי אכלו למצוה הוא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source